אהדי אהוב ליבי, אהוב ליבנו.

או כמו שקראת לעצמך-הבן המועדף.

עננה שחורה נחתה עלינו

האור והלב שלנו איננו.

גם אם נעמוד פה שבוע, לא יספיק הזמן להגיד לך את כל מה שאני רוצה

להגיד לך ועליך.

ילד שכולו אהבה. שכולו טוב.

בכל מקום שהגעת אליו, גרמת לכולם להתאהב בך.

ואיך אפשר שלא.

תמיד אמרתי לך שהלידה שלך הייתה הכי כואבת מכל הלידות שלי.

ובתמורה קיבלתי אוצר. את הילד הכי טוב ונוח בעולם.

תמיד רץ לעזור, תמיד שמח בכל.

עושה כל דבר בקלילות ובאהבה.

הייתה תקופה שאבא ואני לא יכולנו ללכת בערבה בלי שתיגש אלינו מישהי ותגיד- מה? אתם ההורים של אהד? יש לכם הילד הכי מקסים בעולם.

ואחרי שהלכו התלחשנו- מי זאת?

בדרך כלל זאת הייתה מדריכה/מורה/או סתם מישהי שיצא לה לפגוש אותך.

כמה שמחת להגיע לשלדג.

קיבלת בדיוק את מה שרצית וחלמת. אהבת כל רגע במסלול המפרך.

כשאבא שאל אותך בטירונות יחידה איך עבר השבוע, ענית לו-קשה! אבל קשה טוב.

שלחנו לצבא את הכי טוב שיש. ואתה רק השתפרת והתקדמת.

צוות גוטמן המופלא- יחיד ומיוחד, התאים לך כל כך.

פרחת וצמחת. הפכת להיות איש.

מדהים ומיוחד.

לפני שנה וחצי תרגלת אותנו על יבש לאפשרות שהנורא מכל יקרה.

עכשיו אנחנו שם.

מופגזים באש היגון והצער.

אני מערבבת עכשיו את האישי והכללי-

אני מפרה הבטחה ישנה לאהד לא לדבר עם חברים שלו על פוליטיקה.

אבל זאת לא פוליטיקה- אלה החיים שלנו.

ובכל מקרה אם אהד היה מחליט איך האירוע הזה מתנהל כנראה שהיינו פה כולנו עם כובעי ליצן וכוס בירה ביד.

חורבן הבית שלנו.

ושל כל מי שהכיר ואהב את אהד.

ואחרי שנקום מהמשבר. מהתהום.

נצטרך לבנות גם את הבית הלאומי שלנו מחדש.

בית של תקווה וחיים ואור.

שהציונות תקבל את משמעותה האמיתית.

והערכים שלאורם חונכנו יחזרו לחינוך הדורות הבאים.

הטוב יחזור להיות טוב

הרע יעלם מעולמנו.

נחזיר הגיון וסדר לישראל.

נחזור לבניה ועשיה, חסד וקידמה, חינוך, פטריוטיות וגאווה.

לא ניתן להזויים ולקיצונים לקבוע איך תראה המדינה שלנו.

של כולנו.

נכבד כל אדם באשר הוא.

נחזיר תורה ועבודה.

נקדש את חיי ילדינו ולא את האדמה.

הימים האחרונים הזכירו לנו מי הם האנשים הראויים להערכה.

ולדור הצעיר יותר ופחות אני אומרת- אל תעמדו מן הצד.

אויבינו האכזריים. חיות טרף, הוכיחו בשבת שאין לנו את הפריבילגיה לנוח.

קומו ועשו מעשה.

תתקנו את המדינה הזאת שסטתה ממסלולה.

תנו לה, לבוניה ולנופליה את הכבוד לו הם ואנחנו ראויים.

תהיו אתם אנשים ראויים לה.

תהיו בודי.

דוד גרוסמן כתב על בנו אורי-

יֵשׁ רֶגַע קָצָר בֵּין אֲדָר לְנִסָּן

שֶׁהַטֶּבַע צוֹהֵל בְּכֹל פֶּה

הוּא שׁוֹפֵעַ חַיִּים

שִׁכּוֹר וּמְבֻשָּׂם –

אֵיךְ שֶׁיֹּפִי יָכוֹל לְרַפֵּא!

נִסְעַר וּמְשֻׁלְהָב וּמַתִּיז נִיצוֹצוֹת –

אַךְ עוֹד רֶגַע יִבּוֹל וְיַצְהִיב

כִּי הִנֵּה בּשּׁוּלָיו כְּבָר הַקַּיִץ נִצַּת –

קָצָר פֹּה כֹּל כָּךְ הָאָבִיב.

קָצָר וְחָטוּף וְשׁוֹבֵר אֶת הַלֵּב

לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא תֵּכֶף יִדְעַךְ

מַבָּטוֹ רַק נִפְקַח

אַךְ הִתְחִיל לְלַבְלֵב –

רַק נִתַּן לִי וְתֵכֶף נִלְקַח.

אָבִיב עוּל-יָמִים וְסוֹעֵר וְסוֹפוֹ –

כְּבָר כָּתוּב בַּעֲלֵי נִצָּנָיו,

אֲבָל הוּא מִסְתַּחְרֵר

כְּפַרְפַּר בִּמְעוֹפוֹ,

כָּמוֹהוּ נִצְחִי בְּעֵינָיו.

קָצָר וְחָטוּף וְשׁוֹבֵר אֶת הַלֵּב

לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא תֵּכֶף יִדְעַךְ

מַבָּטוֹ רַק נִפְקַח

אַךְ הִתְחִיל לְלַבְלֵב –

רַק נִתַּן לִי וְתֵכֶף נִלְקַח

נָדִיב וְנִסְעָר וּמַכְאִיב

וְאַתְּ וַאֲנִי הַיּוֹדְעִים

וְנוֹרָא הַדָּבָר שֶׁרַק הוּא לֹא –

עַד כַּמָּה קְצָרִים הַחַיִּים,

הַחַיִּים הַקְּצָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ.

נָדִיב וְנִסְעָר וּמַכְאִיב

קָצָר פֹּה כֹּל כָּךְ הָאָבִיב.

תודה מתוק שלי על 20 שנה ו11 חודשים שהבאת אלינו את האביב.

תודה על כל רגע ורגע

תודה על כל פרח ופרח

תודה שהבאת לחיים שלנו את אופיר.

תודה לאופיר שהבאת אהבה לחיים של אהד.

אהדי, זכרך יהיה נצחי בעולמם של כל מי שנקרית בדרכו.

אני לא יכולה להיפרד ממך.

אני לא יכולה לחשוב שלא תהיה חלק פיזי מאיתנו. מהמשפחה והחברים.

העולם כבר לא יהיה אותו עולם בלעדיך.

היית טוב מידי בשביל העולם הזה.

אבל דור חדש יגדל על מורשתך,

כשאתה ודוד שחר תסתכלו מלמעלה בנחת.

אולי סבא ניסים יצטרף וסבתא קמר ודודה דודה.

תארגן להם חפלה כמו שרק אתה יודע...

זהו!

עכשיו תורנו להביא לך פרחים.