אהלן וכמעט שבת שלום לכולם, שמי לביא.
אני לראשונה הכרתי את בודי בכיתה י' ב'דרך פרת', מעין תנועת נוער של 'עין פרת'. האמת ששם לא כל כך התחברתי לבודי. לא הצלחתי לעכל את הילד ההרפתקן שכל הזמן עושה צחוקים ושטויות. בודי היה ילד עם מאגר אנרגיה עצום, ברמה שהיה יכול לתת ממנה לאחרים וזה לא יגרע ממנו. שחיקה ועייפות היו ממנו והלאה. עכשיו כשאני חושב על זה, המשפט 'לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה' תפור על בודי.
אהיה כנה ואגיד שבמכינה די קינאתי בו על כך. בכל מקום שבודי היה, הוא היה מרכז העניינים. ולא כי הוא כיוון לשם, זה פשוט בא לו טבעי. האנרגיות המטורפות שלו פשוט מיגנטו את כולם אחריו.
אז כמו שאתם מבינים, למזלי ב''ה, נפגשתי בבודי שוב בכיתה י''ב לקראת שנת המכינה. תבור, חבר קרוב ומשותף, חיבר ביננו. היינו יחד די הרבה (יחסית למרחק הגיאוגרפי הגדול) ועשינו המון שטויות. אין ספק שזאת הייתה התקופה הכי טובה שלי איתו.
במכינה אמנם לא היינו באותה קפסולה (מי שזוכר פעם הייתה מגפה ושמה קורונה), אבל מדי פעם היינו יושבים ומשתפים. בודי היה בן אדם של אמת, בלי חארטות ובלי משחקים. הוא ידע להיות טוב לכולם. לגדולים ולקטנים, לקרובים ולרחוקים.
הפעם האחרונה בה זכיתי לראות את בודי הייתה בחתונה של חבר משותף, שבוע לפני שנהרג. קפצנו ורקדנו יחד. התלהבנו כמה הולך להיות שמח בחתונה שלי בעוד כמה חודשים ושנרקוד כמו מטורפים.
אחרי שנהרג לא הייתי מסוגל למחוק אותו מהרשימת מוזמנים. מה זאת אומרת, בודי מוזמן! יגיע לא יגיע, בעיה שלו. אני את בודי מזמין!
אחרי המכינה יצא לי לראות את בודי מדי פעם פה ושם, ובין לבין לא היינו בקשר הדוק. אז מבחינתי לא היה הרבה הבדל אחרי ה7. כרגע אני לא שומע ממנו, וכשניפגש נתחבק ונשמח כמו תמיד. מה, לא??
לא הצלחתי לעכל באמת. אולי עדיין.
לפעמים, כשאני מתחיל לחשוב עליו לעומק, אני לא מצליח להבין איך זה הגיוני שמאגר אנרגיה כזה נכבה. לאן הוא נעלם!? מי יספק אותו עכשיו?
אבל בודי עשה את שלו, והוא עשה זאת בצורה הכי טובה שאפשר לדמיין. כנראה הקב''ה שם למעלה החליט שעכשיו תורנו להמשיך את דרכו. מכאן נשאר לי לקחת את מה שקיבלתי ממנו ולשאוף להיות טוב כמותו.