שלום לכולם 😊
קוראים לי היאלי , אני חברה של בודי מהמושב.
כשהתחלתי להדריך בתנועת הנוער בכיתה י לא היו מספיק מדריכים ובודי התנדב להשלים את החסר למרות שהיה רק בכיתה ט.
זכיתי להדריך איתו שנתיים ולעבור איתו ביחד תהליך עם קבוצת ׳חריף׳ (היום כיתה יב במושב).
השנתיים האלו היו משמעותיות כל כך הרבה בזכות בודי ,
בזכות היכולת שלו לראות את כולם , לגעת בכולם ולהעביר את הטוב שלו לכל מי שפגש בדרך….
———————————————
בודי ,
נתקלתי בקטע הזה.ומיד עלית לי לראש.
כמה כיף לו , לגשם ,
שיש לו את היכולת לגעת בכולם,
ואי אפשר שלא לשים לב שהגיע.
הכרתי פעם אדם דומה לו
שהצליח לגעת בכל מישהו שפגש ובכל מקום אליו הגיע הנוכחות שלו הייתה מורגשת.
רבים מהאנשים מתגעגעים לגשם כשהוא נגמר
ואני מקווה שאותו אדם יודע כמה מתגעגעים אליו
כמי שגדלה בערבה , גשם היה אירוע נדיר ומרגש ביותר.
מי שלא יודע - בבית ספר שיטים אין שיעורים ברגע שמתחיל הגשם.
זה מתחיל בזה ששומעים איזה רעש טפטוף מבחוץ וממשיך בצעקות ״גשםםם ! יורד גשם!!״
ותוך כמה רגעים כולם כבר בחוץ,נרטבים ונהנים כל כך מהטיפות שמגיעות לכל מקום בגוף ומהאירוע הנדיר הזה והחד פעמי. והשיעור.. הוא יחכה לפעם הבאה.
וכמו שהגשם היה מרגש אותנו שהיינו קטנים ,
כך גם אתה.
וכמו הטיפות שאי אפשר להתעלם מהן ,
כך גם אתה.
וכמו שהוא חד פעמי ומיוחד כל כך ,
כך גם אתה.
אתה בודי , שנוגע בכולם , שגורם לכולם לשמוח , שאי אפשר שלא להרגיש אותו.
וכנראה שכמו הגשם של הערבה שמגיע לקצת , לשמח ולתת תקווה ,
כך גם אתה… לצערי…
