מיקה פורת

היי לכולם, אני מיקה, חברה של בודי מהבית ומהכיתה.

רציתי לכתוב על אחד הדברים המשמעותיים שמייחדים את בודי בעיניי, במילה אחת אלו מעשים.

בודי היה בחור של מעשים, גם דיבורים לא היה לו חסר חלילה, אבל כשאני מתכוונת למעשים אני מתכוונת לכך שהוא לא בזבז את הזמן שלו על דיבורים בזמן שיכל לעשות משהו.

כשכולם דיברו על מקומות שיהיו רוצים להגיע אליהם בצבא, בודי כבר סיפר על אימון זחילות שעשה אתמול ועל האימון הפסיכי שיקרה היום, כשכולם דיברו על מופעים שכבתיים ומה נעשה ואם יצחקו או לא יצחקו, הפתרון הפשוט היה לזרוק את בודי לבמה והוא כבר עשה לבדו את העבודה.

פעם אחת ישבנו כולם אצלי ושמענו את התאילנדים שרים קריוקי בצווחות, כולנו צחקנו והזעדענו בו זמנית, בזמן שאנחנו מדברים על כמה הזיופים שלהם מעצבנים, פתאום מתחלף הקול במקרופון לקול קצת מוכר, התקרבנו לבדוק ואנחנו רואים את בודי יושב איתם מחובק ושר שירים בתאילנדית בקולי קולות.

אפילו בצבא שלי פגשתי חברה שמכירה את בודי כי היא וחברתה נפגשו איתו בחול והחליטו לאחד כוחות, לישון ביחד ולטייל ביחד.

הנקודה שלי היא שבודי בן אדם של מעשים, הוא לא עסוק בדיבורים מיותרים, בגלל שאין זמן אצלו לדיבורים כי ישר הוא קופץ לעשות, הוא לא מספיק כמו אדם נורמטיבי לשפוט אנשים/ רעיונות שמציעים, להרים גבה או בכללי להתלבט יותר מדיי אם שווה את זה או לא שווה ואם יש משהו אחר טוב יותר שיכול לקרות במקום, הוא פשוט עושה ובגלל זה גם הוא הספיק לעשות הכל, כי חסך לעצמו את הזמן לפני של ההתלבטות.

בודי לא מפחד להכיר ישר אנשים, בלי לשפוט בכלל, קודם כל להכיר, הוא לא מפחד להחמיא, לא מפחד לצחוק ולהצחיק, לא מפחד להזמין, לא מפחד לנסות ולחוות, לא מפחד לגשת ישר ולעזור.

וזה השיעור הכי גדול שלמדתי ממנו.

בודי בחרתי להקדיש השבוע שיר שבעיניי ממש מתאים לך, הרבה אנשים שישאלו אותי עליהם אני אתאר אותם באופי (היא ממש חמודה.. הוא חברותי.. היא חכמה..)

כשאני מדברת עליך ישר עולה חיוך ואני מתחילה לפצוח בסיפורים וחוויות שצברת ושאין להן סוף, והן גם מתארות אותך בצורה הכי טובה שיש.

להלך בנעליו/ שניקה שקד

גם אם תבואי קרוב קרוב

אל תוך עיניו של אדם

לא תוכלי לעולם לראות כמוהו,

הראיה לא מגיעה מהעיניים

כי אם מן הנעליים

אשר פוסע בהן האדם,

מן הדרכים אשר עצבו הליכתו

מהזכרונות אשר נחרטו בכפותיו,

ממאות הביצות אשר צלח

ומאלפי האבנים הפצעו עקביו,

אם תרצי ולו לרגע קט

להכיר אדם באמת,

היי שואלת על מסעותיו

אין דרך אחרת

להלך בנעליו.

שבת שלום