שלום לכולם🌞
קוראים לי נעמה והייתי עם בודי במכינה
התלבטתי כל השבוע מה נכון ומדוייק לכתוב
החלטתי לצרף קטע שכתבתי ברגע קשה בערב יום הזיכרון השנה
ערב יום הזיכרון בלי בודי
בודי
עדיין לא התיישבתי לכתוב לך ועליך מאז שנהרגת.
אולי כי אני לא מרגישה שזו זכותי בהתחשב בעובדה שלא הייתה בנינו קירבה יוצאת דופן
אולי כי אני לא יודעת מה
אולי כי אני פשוט חלשה ולא רוצה להתאמת עם העובדה שנהרגת. אתה נהרגת. על ידי האויבים שלנו, בהם שנינו כלכך רצינו להאמין.
קשה לי להודות בזה גם מול עצמי, אבל אני מפחדת לשכוח אותך. אני מחפשת אותך בכל דבר ובכל מקום אליו אני מגיעה, מסתכלת על תמונות שלך ונזכרת בסיפורים מצחיקים שהיו לנו ביחד- לפעמים צוחקת ולפעמים בוכה.
יוצא לי לחשוב על זה בחודשים האחרונים וזה קטע די מטורף שלמרות שלא פגשת כמעט אף אחד מהמעגל שלי מחוץ למכינה איכשהו כשנהרגת כולם ידעו מי זה בודי כי הם כבר שמעו עליו איזה סיפור פעם.
אני ככ מצטערת שאני לא יכולה לצאת מהצבא מחר ולבוא אליך עם כולם, אם הייתי אמיצה כמוך אולי הייתי עושה את זה.
חשוב לי שתדע שם למעלה- שכאן למטה מאוד אוהבים אותך, וחיים אותך, ושמחים אותך, ובוכים אותך ובעיקר מודים.
אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להפיץ אותך ואני דואגת להנציח אותך בכל הזדמנות שיש לי.
סליחה בודי שלא הודיתי עליך יותר כשהיית בחיים
סליחה לך ולכל האנשים שנהרגו שאני לא מרגישה מספיק ראוייה
אני אוהבת אותך בודי
וככ מתגעגעת
ולוקחת על עצמי
ממש עכשיו
להיות קצת יותר אתה.
אז כמו שכתבתי- עם יד על הלב, אני ובודי אחרי המכינה היינו בקשר אחת למספר חודשים.
ולמרות זאת, בדרכו המיוחדת בודי סלל את דרכו עמוק ללב שלי.
באיזה טיול שהיינו פעם, בודי גם גרם לי לאהוב את המדבר. יש משפט שאמר לי ששינה לי את התפיסה
הוא הסביר שכשאנחנו רואים את הצפון הפורח הלב שלנו לא רגוע, מתרגש כל הזמן. כשאנחנו במדבר התת מודע שלנו נכנס לנחת מסוג אחר.
וואלה בודי, בזכותך אני בטוחה שערימות של חול יותר שוות מערימות של עצים.
שבועות היה ממש עכשיו
ולפני שלוש שנים שמרגישות כמו מאתיים היינו שבועות בכפר בגלל שומר חומות
אז אני מצרפת תמונה משבועות שהיה
שהלוואי והיה אפשר לשחזר אותה.
וגם, תמונה מאתמול של ערימות של חול. כל גרגיר מזכיר לי אותך.
מאחלת לכולכם שבת שלום
ומצטערת שלא כולכם זכיתם לשמוע את בודי שר בתשוקה שתולים בבית ה
הפסדתם בגדול
