אהלן, קוראים לי עידו כהן ואני חבר של בודי, הכרנו בתנועת המושבים.
בודי ואני הכרנו לראשונה לפני 7 שנים בקורס מדצ״ים, ועם השנים הקשר שלנו הלך והתהדק על אף המרחק העצום בינינו ( גר במושב רם און בגלבוע).
תמיד בביקורים של בודי או כשהייתי מבקר בערבה הייתי מבין מפעם לפעם איזה אדם הוא, מי שהבינה זאת מהר ממני הייתה דווקא אמא שלי.
לאחר שביקר כמה פעמים תמיד כששמו היה מוזכר או שהייתי מדבר איתו בטלפון הייתה אומרת ״בודי זה מלח הארץ״ והיא ככ צדקה!
היה אפשר לראות זאת מהשיחה הכי קטנה ועד ליום שלם שכולו כיף וצחוקים איתך.
מעבר לחבר שבודי היה ראיתי איזה אדם מטורף הוא, ע״פ מה שהוא מקרין אהבת הארץ חיוך ממכר תמיד נחמד לכולם!
חסרות לי מאוד החוויות איתו בין אם זה המרתון שישנו יחד בתל אביב הטיולים בגלבוע בשטח, הספוטניות בלילה לזרום לכל הרפתקה, או סתם שיחות טלפון לשעה מאוחרת בלילה..
לא משנה מה אכתוב כאן, מי שמכיר את בודי יודע שזה פשוט לא יהיה קרוב להסביר מי הוא היה באמת כי זה כ״כ עמוק, כ״כ מיוחד.
אין אנשים כמוך אחי, זה פשוט חוויה להכיר ולהרגיש.
״ושמחת בחייך״ תחשבו רגע איזה בודי זה!
זה פשוט הוייב שהרגשתי ממנו בכל רגע בכל תקופה, בכל מקום הוא פשוט שמח ונהנה בחייו, אמנם לא הייתי איתו בצוות אך בטוח שכך זה גם היה לו באקטים הכי קשים כי הוא שמח בחייו ימות העולם.
אתה השראה ודוגמא לכל החברה הישראלית שלנו פה.
אני חושב שהדבר הכי חזק כשאדם הולך זה מה הוא משאיר אחריו, ואתה פשוט השארת ים של ערכים של גישה לחיים ורואים את זה פה ביג טיים בקבוצה ובשיחות של החבר׳ה עליך.
אז תודה, תודה על מי שהיית זה פשוט לא נתפס שאתה לא כאן.
כואב עצוב ומתגעגע
אוהב הכי בעולם
