הייי בוקר טוב לכולם.
שמי ישראל הייתי חניך במחזור ה' בסופה וזכיתי שבודי יהיה חבר ואח בוגר בתקופה של תחילת המכינה.
בין כל האתגרים של ההתחלה החדשה בודי היה שם תמיד בשבילי לכל שאלה, התלבטות או סתם שיחה טובה באמצע היום.
אני רוצה לספר סיפור שעד היום מזכיר לי את דמותו המיוחדת.
ב "משמר" הראשון במכינה
("משמר" הוא לימוד שעורכים עד אמצע הלילה של חמישי כשסוגרים שבת במכינה)
בודי עשה "סיום" על הספר "קיצור תולדות הישראליות" והעניק לי את הספר, ימים לאחר מכאן שדיברנו על הספר הוא סיפר לי שבעקבות הקריאה, הוא החליט לשנן בעל פה את ציר הזמן ואירועים מרכזיים שקרו לעם ישראל שמופיע בסוף הספר,
ואני זוכר שממש תפס אותי הרצון של בודי ללמוד ולהיות מחובר להיסטוריה ולעבר שלנו כאומה.
בהמשך לזה חנה סנש בשירה מבטאת אולי בצורה היפה ביותר את הסיפור שלנו במלחמה הזאת.
אנחנו רוצים לחיות בארץ שלנו "ארץ חלב מרור ודבש" כמו שכותב אהוד מנור,
אבל מוכנים להסתער קדימה למול הרוע שחפץ לכלותינו.
לָמוּת… צְעִירָה… לָמוּת… לֹא, לֹא רָצִיתִי…
אָהַבְתִּי אֶת הַשֶׁמֶשׁ הַחַמָּה,
הָאוֹר, הַשִּׁיר, נִיצוֹץ שֶׁל זוּג עֵינַיִם,
וְלֹא רָצִיתִי הֶרֶס, מִלְחָמָה.
לֹא. לֹא רָצִיתִי.
אַךְ אִם נִגְזַר עָלַי לִחְיוֹת הַיּוֹם
בְּשֶׁפֶךְ דָּם, בַּהֶרֶס הָאָיֹם,
אַגִּיד: בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּעַד הַזְּכוּת
לִחְיוֹת, וּבוֹא תָבוֹא שָעָה לָמוּת
עַל אַדְמָתֵךְ אַרְצִי, מוֹלַדְתִּי.
בודי היה אדם שהקרין טוב ואור גדול סביבו,
מאחל לנו לשאוב כח ואומץ מדמותו ולהפיץ טוב בעולם.
שבת שלום❤️
ישראל.