שישי רגוע לכולם
בסרט 'המדריך לטרמפיסט בגלקסיה' מגיעה החבורה ארת'ור, פורד, זאפוד וטריש לכוכב הלכת מגרתייה שמקדם את פניהם בשני טילים מאיימים. החללית המופלאה שלהם מצליחה בעזרת מנוע האי-סבירות הקיצוני שלה להפוך אחד מהם לעציץ פטונייה, והשני ללוויתן זרע ענק שמתרסקים מייד כמובן על פני הכוכב. באנגלית הבריטית יש ביטוי שקשה לתרגם: come in term with oneself. כלומר, גם להכיר את עצמך, ובעיקר בסביבה חדשה, וגם להשלים עם כל התכונות שלך. כאן הלוויתן, שנוצר ברגע, צריך לעשות את זה בזמן מאוד קצר. הוא נותן שם לאדמה שמתקרבת אליו במהירות, מציע לה ידידות, ואז פוגש אותה בחבטה עצומה.
יש אנשים שהתהליך הזה נמשך אצלם שנים. לפעמים אני בוחן את תפיסתי העצמית לפני מספר שנים ועדיין מבין שלא באמת הכרתי את עצמי, והאמינו לי, אני לא מקרה קיצוני.
לאהדי היה מעט זמן. אין אדם שהכיר אותו ולא תוהה מה היו החיים מזמנים לו היום, בעוד שנה, בעוד עשור, ואפשר לנדוד בהשערות בלי גבולות כי...
אבל במעט הזמן הזה אני באמת לא מכיר אדם ש comes in term with himself באופן כל כך אינטנסיבי כמוהו. ומה שמדהים זה איך שהוא עשה את זה. כי כמעט לכל מי שקורא את זה עכשיו היו לא מעט שעות עם אהדי, ועם זאת מאז נפילתו, כולנו שומעים עליו עוד ועוד דברים שלא ידענו. אף אחד לא באמת הצליח להכליל לגמרי את המגוון המופלא של האישיות שלו, כי היה בו שילוב יוצא דופן של אינטיליגנציה גבוהה, עם אומץ, וטוב-לב, וסקרנות, וחברותיות, ורגישות, וג'נטלמן ענק.
ואם לא ראיתם את הסרט, לא אשאיר אתכם במתח לגבי העציץ: הוא רק חשב OH, no. Not again…
מתגעגע,
יוסי ליבנה
למי שלא מקשר: דוד של משה (תמי זוגתי היא אחות של יונה ז"ל) ואנחנו בני השבט מעידן כבר משנת 1982.